Birds that do not fly

By: Shula Frumer

1990

עצב מעודן, מלנכוליה סתווית, בפלטה הנזירית של חנה נוה, תערוכה בבית התרבות ברחובות

 

העצב השקט של הדברים, שיד הזמן העמיקה את משמעותם והעניקה להם תוגה יפה על סף קמילה, מתמצים במילה אחת - סאבי". מונח באמנות ובאסתטיקה היפאנית, שאוסף לתוכו את המלנכוליה של הלילה או העצב של הסתיו, או אפרוריותו של יום גשום. גם אלה וגם אלה הם ,סאבי".
 

את התפיסה הזאת, ללא קשר לאמנות היפאנית, מעבירה חנה נוה, תושבת עשרת, בתערוכה שבבית התרבות ברחובות. נוה בוחרת בצללים, שחמקמקותם מאפשר לחשוף דברים שאי אפשר לחשפם באמצעים אחרים: חרדות, פחדים, שתיקות בין מילים, געגועים או כמיהה למשהו, אולי מוגדר, אולי לא.

הפלטה הכמעט מונוכרומית, הכהה, ה"נזירית", כפי שמכנה אותה אוצרת התערוכה, עדה נעמני, נוצרה בגלל צורך הבעה פנימי מסוים: מחאה, מועקה, או אולי אינטואיציה. היא צובעת באפור ושחור נופים, פרחים וציפורים במטמורפוזה. הנופים הם אותם נופים שליד הבית, לפעמים נופי ילדות נשכחים, העצים מזדקנים. פרחים בשלבי קמילה עם רמזים לעבר מפואר יותר הופכים במעבר הדרגתי מתמונה לתמונה לצללים, ובשיא קמילתם הופכים ציפורים. ("אבל הציפורים שלי לא עפות" תאמר נוה). הציפורים הן לעיתים בעלות חזות של ציפורי טרף, לעיתים שרויות בקן ריק, ישנן ציפורים שצלליתן יפה יותר מהן עצמן.
 

סדרת "גבעולים" - קווים ארוכים השואפים להגיע אל האור, אך לעולם לא יגיעו אליו, שוברים את הקומפוזיציה, כשבין חלקיה מבצבצים דימויי הציפור.

יש תחושה של עצב באולם הגלריה, שאת כתליו מכסים האפורים והשחורים. מין חשיפה אינטימית של הצד האפל שבפינת הלב, שכואב את כאבו אבל לא צועק, רק מפגין מעין עצב מעודן, דק ורגיש, ומעניק הרגשה של סתיו. עונה שיש בה ערגה ותוגה, ומה שעושה לנו סוף הקיץ בלב, עושה גם התערוכה.
 

הציורים עשויים בטכניקה מעורבת, בעיקר שמן ופנדה, על נייר אורז דקיק אותו מייצבת נוה באמצעות הדבקת מצע נייר נוסף. "בחרתי בנייר הזה בגלל יכולת הספיגה שלו", היא אומרת, "ומשום תכונתו להתקמט ול'הזדקן' כמעט תחת ידי. הנייר הזה מאפשר לי לעבוד אתו ולא רק עליו". ללכת, לראות, להתרשם ולהביט שוב. הרבה דברים נגלים רק בהצצה שניה.

 

שולה פרומר, "ציפורים שלא עפות", ידיעות רחובות, 1990

Delicate sadness, autumnal melancholy, Hannah Nave's monastic palette, an exhibition at the Culture House in Rehovot

The quiet sadness of things, the hand of time deepened their meaning and gave them a beautiful melancholy on the verge of withering, summed up in one word - sabi. "A term in Japanese art and aesthetics that gathers the melancholy of the night or the sadness of autumn or the grayness of a rainy day. They are, Sabi. "

 

This attitude, regardless of Japanese art, is given by Hana Naveh, a resident of the moshav Aseret, to an exhibition at the Culture House in Rehovot. Naveh chooses shadows whose elucidation makes it possible to reveal things that can not be exposed by other means: anxieties, fears, silences between words, longing or yearning for something, perhaps defined, perhaps not.

Birds in metamorphosis. The landscapes are those landscapes near the house, sometimes the forgotten landscapes of childhood. The trees age. Flowers in the stages of withering with hints of a more glorious past become a gradual transition from picture to picture to shadows, and at the height of their withering they turn into birds. ("But my birds do not fly," says Naveh). The images sometimes have the appearance of birds of prey, sometimes nestled in an empty nest, there are birds whose silhouettes are more beautiful than themselves.

 

A series of "stalks" - long lines that aspire to reach the light, but never reach it, breaking the composition, with images of the bird protruding between its parts.

There is a sense of sadness in the gallery hall, whose walls are covered with gray and black. A kind of intimate exposure of the dark side of the heart, which pains but does not scream, only displays a delicate, thin and sensitive sadness, and gives a feeling of fall. A season with longing and sorrow, and what makes us end the summer in the heart, so does the exhibition.

 

The paintings are made of mixed technique, mainly oil and panda, on thin rice paper that is stabilized by gluing to another paper. "I chose this paper because of its absorptive capacity," she says, "and because of its ability to wrinkle and" age "almost under my hand, this paper allows me to work with it, not just on it." Go, see, be impressed and look again. A lot of things are revealed only in a second glance.

Shula Frumer, "Birds Not Flying", Yediot Rehovot, 1990

ציפורים
שלא
עפות

מאת: שולה פרומר
1990