מן הציור הבנוי אור וצל בוחרת נוה בצל. באמצעות הבבואה האפלה, בעלת וחסרת הממשות, היא מבקשת לחדור אל מחוזות נפשיים שלא ניתן לגעת בהם לפי תחושתה בדרך אחרת. חמקמקותו של הצל מאפשרת לחשוף דברים שאי אפשר לחשפם באמצעות האור: כמיהות, ערגות בלתי ברורות, חרדות ופחדים - השתיקה שבין המילים.

עצים, פרחים וצפרים משמשים לה כמטאפורות. צלליהם מבטאים כמיהה אל מה שאינם, אל מה שהיו רוצים להיות, לא יוכלו להיות אך עדין יכולים לכמוה אליו. על סף הקמילה ישנו עצב שקט שהכמיהות כולן מתרכזות בו במאמץ אחרון מרוכז להמריא אל מה שמעבר. מצב שיש בו מן הנואש. נואש שיש בו הרבה יופי שהוא מותרם של הדברים. מה שסמוי מן העין הבא אל העין ובאמצעות יופי ועידון נוגע בליבם של דברים.

 

 

עדה נעמני, עלון תערוכת יחיד, הגלריה העירונית לאמנות רחובות, 1990

חנה

ציורים
1990-1988

מאת: עדה נעמני
1990