Hana Naveh
Paintings
1990-1988

By: Ada Naamani

1990

מן הציור הבנוי אור וצל בוחרת נוה בצל. באמצעות הבבואה האפלה, בעלת וחסרת הממשות, היא מבקשת לחדור אל מחוזות נפשיים שלא ניתן לגעת בהם לפי תחושתה בדרך אחרת. חמקמקותו של הצל מאפשרת לחשוף דברים שאי אפשר לחשפם באמצעות האור: כמיהות, ערגות בלתי ברורות, חרדות ופחדים - השתיקה שבין המילים.

עצים, פרחים וצפרים משמשים לה כמטאפורות. צלליהם מבטאים כמיהה אל מה שאינם, אל מה שהיו רוצים להיות, לא יוכלו להיות אך עדין יכולים לכמוה אליו. על סף הקמילה ישנו עצב שקט שהכמיהות כולן מתרכזות בו במאמץ אחרון מרוכז להמריא אל מה שמעבר. מצב שיש בו מן הנואש. נואש שיש בו הרבה יופי שהוא מותרם של הדברים. מה שסמוי מן העין הבא אל העין ובאמצעות יופי ועידון נוגע בליבם של דברים.

 

 

עדה נעמני, עלון תערוכת יחיד, הגלריה העירונית לאמנות רחובות, 1990

From a painting built from light and shadow, Naveh chooses shadow. Through the unreal, dark reflection, she seeks to penetrate mental areas that cannot be touched by her feelings in any other way. The elusiveness of the shadow makes it possible to reveal things that can not be exposed through the light: yearnings, inchoate cravings, anxieties and fears - the silence between words.

 

Trees, flowers and birds are used as metaphors. Their shadows express a yearning for what they are not, what they wish to be, can not be but can still mourn. On the verge of withering there is a quiet sadness that all yearnings concentrate on with a last concerted effort to soar beyond. A state close to despair.  Despair that embraces much beauty. What is hidden from the eye, comes to the eye through beauty and tenderness which touch the heart of things.

 

 

Ada Naamani, solo exhibition leaflet, Municipal Art Gallery Rehovot, 1990

חנה

ציורים
1990-1988

מאת: עדה נעמני
1990