top of page

"חלם אינה עיר ממשית. היא אינה קיימת. חלם היא חלום...חייה האנושיים של חלם הם חלומיים. חלום חלם צורב כגחלת, מזכך ומטהר מקשר את העולם הזה עם העולם הבא".  ("בקהל חכמים, אני אתה וחלם" י.ח. בילצקי, הוצאת גזית 1981 עמ' 74.)
 

דברי החכם החלמאי המבקש עצה כדי להימלט מגזרות הפריץ ומהעולם המפוכח (הרואה בחלמאי סמל של גיחוך ואבסורד), הם חוט שני רעיוני המזין את עבודותיה של האמנית חנה נוה. עבודתה האמנותית של חנה נוה הולכת ומתעמקת בשנים האחרונות ומתמקדת בנסיון בלתי נלאה לגעת באמצעות ציוריה ביסוד הדברים. בהמשך לתערוכותיה האחרונות "שושן צחור-שחור" (מוזיאון אשדוד, 1996 גלריה ט. אוסמן 1997) ו- "לילה לבן" משכן לאמנות חולון 1998) היא בוחרת במודע לסמן את התייחסותה האמנותית בשפה נזירית של צבעי אפור-שחור, על הבד הכמעט מונוכרומי היא מיטיבה לארגן שטחי אור בהירים הנוגהים מתוך הרקע הכהה. מבחינת האמנית זהו מעין מסע של הארה הן במובן התוכני -ביחס לשאלות ההגותיות שהיא מציבה, כפי שמעיד שמה של התערוכה, והן במובן הצורני, מבחינת הקומפוזיציות ולוח הצבעים.

נופים, שהם בקו הגבול בין יום לבין לילה, יוצרים על הבד מציאות עלומה המקרינה אל עין הצופה אווירה של הרהור ותהייה. הצבע מבחינתה הוא שפה של מקום, בין אם זה מקום ילדות רחוקה, ובין אם זה מקום במובן המטאפורי, מקום של צל, מחבוא, מקום מפגש עם העצמי. דומה כאילו עבודותיה מבקשות להמצא "ברשות הירח" כשם שירה של זלדה: "בנשמתו יש עוד עקבות השמש / אך חיוכו ותנועותיו כבר ברשות הירח | שמאיר את השער / אל העולם הכמוס". ("השוני המרהיב" שירי זלדה הוצ' הקבה"מ תשמ"ה).

תהליך איטי של מעבר מן הצבעוניות אל המונוכרומיות מתפתח מן העבודה על הצללים בעבודותיה הקודמות. הנחות המכחול המוקפדות מתוך תודעת הצבעוניות, משרתות את מטרת הציור. בין רבדי השכבות האפורות-שקופות מסתנן ביד מיומנה אור רך, כמו בעבודה "לילה לבן עם רימונים". נושאי הציור בין אם זה בית אפור עם קרע, בסידרת העבודות "אוי כנרת שלי", או ציפור בודד על שפת אגם לילי, שואבים את כח הבד אל תוכו. גבולות ומעברי צבע כמעט לא מורגשים יוצרים את המתח הנבנה מן החוץ אל הפנים, "אוי כנרת-גבולות", "אוי כנרת-מעברים".

המרכיבים הנארטיביים שבעבודתיה מעידים על אמירה מובנית הנובעת מחוויות אותנטיות של תום אבוד, וכיסופים שאין להם מענה. במובן זה, חלם וכנרת הן מעבר לזמן ולמקום, שתי אופציות של אוטופיה, "ההיית או חלמתי חלום" או חלום חלם המזכך ומטהר מקשר את העולם הזה עם העולם הבא. לדברי האמנית "החלום החלמאי והישראלי אינם שונים בהרבה, בשניהם רומנטיקה עם קורטוב של שלומיאליות והתעלמות מן המציאות, לילות חלם או לילות כנען, הפלמחניק או החלמאי מחפשים את האתמול, את שלג דאשתקד" את הירח, ו- אוי כנרת. במימד הפלסטי מבקשת חנה נוה לומר דבר מה על הכאב.

הציור של חנה נוה נוגע בחמקמקות, תוהה על החולף ומנסה לאצור את הרגע, במובן זה הוא מבטא את רוח הזן אשר במהותה מתכוונת להצבעה ישירה על המציאות Direct pointing to reality סיפורי החלמאים אינם אלא הברקות של תובנה כלפי הרגע והסיטואציה, דרך להעתיק את הלוגיקה ממימד אחד אל משנהו, במובן זה החלמאי הינו גם סוג של אלכימאי כמו גם ההתמודדות של האמנית עם הנושא ועם הבד: "אני רואה את מעשה האמנות שלי כמעשה של חלמאי, אותו חלמאי המחכה על הגג לבוא המשיח הוא אומר: "פרנסה יש מזה? - לא, אבל עבודה לכל החיים! או כמו אותם חלמאים הנועלים את הירח המשתקף במי הבאר כדי לשמר את האור ליום סגריר". המהות היא עצם המציאות, כי המקום, הדרך, אינה גדולה או קטנה, אינה העצמי או האחר, מעולם לא היתה קיימת לפני, ואינה נוצרת במציאות עכשיו, היא כפי שהיא"     (דוגן, 1200-1253)

 

רוח הזן, (האמת של הדואליות) המכירה בארעיות מחד, ומאידך מפנה את ההכרה אל עצם הארעיות, יסוד זה כבר טופל בעבר בעבודותיה של חנה נוה, ביצירות שנשאו את הכותרת "סאבי", מושג הלקוח מן ההגות של המזרח הרחוק, והמצביע בין השאר על היופי השקט של הדברים, העצב הענוג של הקמילה, יופיו המסתורי של הלילה או יום גשם אפור. לפיכך, תהליך הקמילה והמוות הם תהליך טבעי כלידה וגדילה, כשם שנקבל את האביב נקבל אף את הסתיו, ההארה מושגת באמצעות נטישת ה'שכל הישר', המביאה לתובנה בלתי אמצעית של אחדות הניגודים. כפי שגאולה בזן, אינה מיסטית או טרנסצנדנטלית, אלא תובנה עצמית, בפעילות המיידית תוך כדי שיכחה עצמית, כך נעלמת האבחנה בין האדם לסיטואציה, ונותר המעשה שבו האדם הוא אחד עם העולם. זוהי דרך המבע האמנותי של חנה נוה, בחיפוש אחר גאולה בהתנזרות מן הפיתוי הצבעוני, במעשה האמנות היא מאחדת בין הניגודים של פסטורליות וכהות עמוקה, בין יופי וקמילה, טשטוש המעברים בין עליונים לתחתונים. התחושה שהאין ישנו והיש איננו, כל זה הופך על הבד לאחדות של חלל וזמן, זו המבטלת מעצם טיבה את האבחנה בין חיים למוות, ומבקשת להותיר אותנו תוהים בעצם השאלה.

 

ורדה גנוסר אוצרת התערוכה

"Chelm is not a real town. It does not exist. It is a dream. The human life of Chelm is dreamy. The dream of Chelm burns like an ember, cleanses and purifies, linking this world and the world to come." (J. H. Biletzky. In the company of wise men, me, you and Chelm, Gazit Publications, 1981)

The words of the wise man of Chelm, who sought advice on how to evade the demands of the local squire and the rational world (which sees the Chelmer as a symbol of the ludicrous and the absurd), are the leitmotif in the works of the artist Hana Naveh. In the course of the past years, the artistic work of Hana Naveh has delved deeply in this direction, focusing on an untiring attempt to reach the foundations of things, by means of her paintings. This is a sequel to her previous exhibitions: "White-black lily" (Ashdod Museum, 1996; Tova Osmann Gallery, 1997). "White night" (The Holon Art Pavilion, 1998)

Hana Naveh consciously chooses to indicate her artistic attitude in a monastic language made of gray-black tones. She excels in organizing bright spaces of light radiating from the dark background, on an almost monochrome canvas. From the artist's point of view, this is a kind of journey of enlightenment, both in the contextual sense, in reference to the philosophical questions she poses, as is evidenced in the name of the exhibition, and in the formal sense, from the point of view of composition and palette.

Landscapes situated on the limits between day and night create on the canvas a secret reality reflecting to the beholder an atmosphere of musing and pondering. For Hana Naveh, color is a language of place, whether the place of a faraway childhood, or a place in the metaphorical sense, a place of shadows, of hiding, a place where one confronts the "self." It seems as if her works were meant to be "possessed by the moon," as in the poem by Zelda: "In his soul there are still traces of the sun / but his smile and movements are already possessed by the moon / that illuminates the gate / to the occult world." (The Splendid Difference - Poems by Zelda, Hakibutz Hameuchad Publications, 1985).

The slow process of transition from colorfulness to monochrome develops from the works on shadows of Hana Naveh's previous works. The brushstrokes, carefully applied out of awareness to color, serve the purpose of the painting. Among the gray-transparent layers skillfully filters a soft light, as in "White night with pomegranates". The subjects of the painting. Whether a gray house with a rip, in the series "Oh, my Kinneret"2, or a solitary bird on the bank of a nocturnal lake, draw their power from the canvas. Almost unperceived limits and color transitions create the tension built from the outside in, as in "Oh, Kinneret - limits" and "Oh, Kinneret - transitions." The narrative components in the works are evidence of a structured statement, deriving from authentic experiences of lost innocence and unsatisfied yearnings. In this sense, Chelm and Kinneret are beyond time and place. Two options of utopia -"Are you real, or have I been dreaming?" or the dream of Chelm cleanses and purifies, linking this world and the world to come. As the artist says, "The Chelm dream and the Israeli dream are not very unalike. Both are romantic, with a pinch of incompetence, and ignore reality. The nights of Chelm, or the nights of Canaan, the Palmachnik3 or the Chelmer are looking for yesterday, for the snows of yesteryear," for the moon, and Oh, Kinneret. In the plastic dimension, Hana Naveh intends to express something about pain.

Hana Naveh's painting touches on the elusive, wonders about the transient and tries to grasp the moment. In this sense it expresses the spirit of Zen, which in its essence means direct pointing to reality.

 

The stories of Chelm are but flashes of insight related to the moment and the situation, a way to transfer the logic from one dimension into another. In this sense, the Chelmer is also a kind of alchemist, the same as the artist, confronting the subject and the canvas: "I see my act of art as a Chelmer's deed, a Chelmer standing on the roof waiting for the Messiah to come, he says: Can you make a living from it? No, but it is a lifetime job! Or like those Chelmers capturing the moon reflected in the water of the well, in order to keep the light for a cold dark night." The sense is the very essence of reality - "For the place, the way, is neither large nor small, neither self nor other. It has never existed before, and it is not coming into existence now. It is as it." (Zen, A. Banncroft, Dogen, Thames & Hudson, p. 22.)

The spirit of Zen (the truth of the dualism), acknowledges the temporary, turning the awareness to the essence of transience. These motifs have been treated already by Hana Naveh in the works titled "Sabi", a concept originated in far Eastern philosophy, indicating the quiet beauty of things, the delicate sadness of wilting, the mysterious beauty of the night, or of a gray rainy day. Therefore, the process of wilting and dying is as natural as birth and growth; as we accept spring, so will we accept autumn. Enlightenment is attained by forsaking common sense, leading to a direct comprehension of the unification of contrasts. As redemption in Zen is neither mystical nor transcendental, but self-insight, in the immediate activity while disregarding the self, so the perception between man and situation disappears and what remains is the action, in which man and the world are one. This is Hana Naveh's way of artistic expression. By pursuing redemption, by denying herself the temptation of colors, in her art she unifies the contrasts of the pastoral and deep darkness, between beauty and withering. Blurring the transition between the uppermost and the lower, and the feeling that nonexistence exists and existence does not exist, all this becomes a unity of space and time on the canvas, a unity that, by means of its nature, abolishes the distinction between life and death, and leaves us wondering about the question itself.

_________________

1 Chelm - a concept developed in Jewish popular literature after the name of a Polish town, humorously expressing the wisdom of absurdity. Chelmer - a person residing in Chelm.

 2 Kinneret - the Lake of Galilee. Oh Kinneret - Paraphrase of a poem by Rachel, expressing her longing for the pioneering times, their innocence and expectations.

 3 Palmachnik - fighter of the Palmach group, that was active before the declaration of the State of Israel, and became the main component of the Israeli Army.

 

 

Varda Genossar, "A Chelmer's dream", Catalogue A Chelmer's dream, Artists Residence, Herzliya, 2000 (Translation: Irena Auerbach)

חלום של

חלמאי

מאת: ורדה גינוסר

2000

A Chelmer's dream

By: Varda Genossar

2000

bottom of page